כושר מיני בתקופות ובחברות רבות נתפס כאמת מידה ליכולת אישית של הגבר, ובעיה בתפקוד המיני יכולה לגרור, דימוי עצמי נמוך, מבוכה, בלבול, פגיעה בגבריות, שינוי התנהגות עד כדי מניעת יחסי מין ועוד.
שפיכה מוקדמת מופיעה בספרות כהפרעה השכיחה ביותר לגבי גברים, נמצא שלא מדובר באכלוסיה ספציפית הסובלת מהבעיה, אנשים הסובלים מההפרעה באים משכבות סוציו-אקונומיות שונות, לא נמצאה קורלאציה בין שפיכה מוקדמת להפרעות מין אחרות או לפסיכופתולוגיה ספציפית, נמצאו גם אנשים נורמלים הסובלים מהבעיה, כאלה שנמצאים במערכות יחסים טובה עם הפרטנר שלהם.
בארה"ב לוקים בהפרעה זו 15% – 25% מהגברים.

הגדרת התופעה:
אי אפשר לטעות בזיהוי של השפיכה מוקדמת אבל קשה מאוד להגדיר במדויק את התופעה.
בעבר ניסו למצוא קריטריונים מדויקים כגון: הזמן שחולף בין החדירה לנרתיק ולשפיכה, מינימום תנועות פין בתוך הנרתיק לפני השפיכה ועוד.
הגדרות אלו לא עמדו במבחן הזמן וכיום לא משתמשים בהם יותר. בשנות ה- 70 ניסו מאסטרס וג'נסון – זוג חוקרי מין להגדיר את השפיכה המוקדמת והגדרתם היתה: שפיכה מוקדמת היא כאשר הגבר מגיע לאורגזמה לפני שאשתו עברה 50% מהזמן לפני האורגזמה שלה.
אז רגע לפני שאתם מכניסים את מחשב הכיס שלכם למיטה אנו שמחים לבשר לכם שגם בהגדרה זו כבר לא משתמשים. ולא רק בגלל שלא תמיד אישה מגיע לאורגזמה מחדירה.
משלב מאוחר יותר הגדירה הלן קפלן את השפיכה המוקדמת כך:
"מוקדמות" הוא החוסר לשליטה מרצון על רפלקס השפיכה ולא משנה הזמן המדויק.
מכאן ששליטה על שפיכה היא כאשר גבר יכול להגיע לרמה גבוהה של התרגשות המאופיינת ברמה גבוהה של תגובה מינית בלי שפיכה רפלקסיבית.

ניסתה להגדיר שליטה (DSM III-R) האגודה הפסיכאטרית האמריקנית מוגדרת במושגים של "שליטה רצונית סבירה". והם מגדירים את השפיכה המוקדמת כתופעה חוזרת ונשנית של שפיכה עם מינימום של גירוי מיני לפני או מיד אחרי החדירה ולפני שהאדם עצמו רצה בכך. וכמובן חייבים לקחת בחשבון משתנים שונים המשפיעים כגון: משך הזמן של שלב הריגוש, גיל, פרטנר חדש או לא, סיטואציה חדשה או לא, תדירות יחסי המין ועוד.
הפסיכולוג ג'וזף לו פיקולו קבע כי שפיכה מוקדמת לא קיימת אם שני בני הזוג "מסכימים כי איכות המפגש המיני שלהם אינו מושפע על ידי מאמצים לדחות את השפיכה".

אז הגדרנו את ההפרעה וכל מה שניתן לנו עכשיו הוא לספר איך לפתור אותה, אבל כמובן שבפסיכולוגיה שום דבר לא מגיע בקלות. קיימות שיטות טיפול רבות ושונות שפותחו במשך השנים, כל אחת גורסת שהיא הטובה ביותר ודואגת גם להסביר למה שאר השיטות לא טובות. חלקן דורשות טיפול ממושך וחלקן טיפול קצר, בחלקן הטיפול הוא אישי ובאחרות הוא בליווי תרפיסט. ניתן היום למצוא בארץ מספר מרפאות המטפלות בהפרעות מיניות, ואנו ממליצים בחום לפנות אליהם ולו רק כדי לקבל רושם כללי על דרכי הטיפול שלהן.

מומחים מעריכים ש 10% – 20% ממקרי הליקויים בתפקוד המיני נגרמים ע"י גורמים אורגניים. לכן על אדם הפונה לטפול לערוך בדיקה גופנית יסודית על מנת לוודא ולהוציא מן הכלל אפשרות מצבים אורגניים היכולים להשפיע על התפקוד המיני. לגבי שפיכה מוקדמת נמצא שרק במקרים נדירים היא נגרמת בגלל גורמים אורגניים, ביותר מ- 500 מקרים של שפיכה מוקדמת שטופלו במכון מאסטרס וג'ונסון נמצא רק מקרה אחד שבו היתה חשיבות למצב אורגני. בכל אופן, סיבות אפשריות הן: דלקות שופכה ודלקות בערמונית, זיבה שהוזנחה, מחלות בלתי מוגדרות בדרכי השתן, תקופה ארוכה של הימנעות מפעילות מינית, עורלה מתוחה או רגישה יתר על המידה, רסן מתוח מדי.

צוות אתר "יחסים" סקר מספר שיטות שונות המאפשרות עבודה זוגית על מנת להגיע לפתרון ההפרעה. בחרנו בשיטות אלו אך כאמור ישנן מספר שיטות לפתור את ההפרעה, לכן, ניסיתם והצליח, אנו גאים ומאושרים, ניסיתם ולא הצליח, אל ייאוש נסו שיטות אחרות.

לפני תחילת הטיפול הזוג צריך לדבר. זו החלטה זוגית ושניי בני הזוג צריכים לקבל את ההחלטה ביחד. הטיפול דורש את נכונות שניהם ואת התחייבותם האישית להתמיד ולעזור. רוב שלבי הטיפול מנסים להביא את הגבר להגברת השליטה על השפיכה בעזרת טכניקת הביופידבק. המטרה היא להכיר לגבר את התחושות העולות מאיבר המין בזמן הריגוש המביאות באופן אוטומטי לשפיכה, וכך ללמד אותו לשלוט על הרפלקס.

משך הטיפול כ- 6-12 שבועות שבהם מקדישים זמן לתרגילים לפחות פעמיים בשבוע. בכל תקופת הטיפול הפוקוס עובר לגבר ועל האישה לקבל ולהבין שבזמן זה כל הפעילות המינית תופנה לצרכו. לכן הזוג יכול להגיע להסכם בו הגבר ידאג להביא את האישה לאורגזמה לפני או אחרי התרגול.
זה יכול להיות גם בדרך מכנית, אורלית, ידנית או כל דרך אחרת שהזוג יבחר. אך חשוב שבמהלך התרגול הגבר יקדיש את תשומת לבו באופן זמני לצורכיו לפחות בפאזה הראשונה של הטפול, על מנת ללמוד להכיר בתחושותיו.

בהתחלה הזוג מגביל את עצמו למשחקי אהבה בלבד. עליהם להגיע לרמה גבוהה של עוררות מינית ואז להפסיק. טכניקה זו נקראת "התחל הפסק" (Start Stop) על פי טכניקה זו הגבר שוכב על הגב ומתרכז בתחושות.
שמיוצרות כתוצאה מגירוי הפין ע"י בת זוגתו. כאשר הגבר מרגיש את השיא מתקרב הוא אומר לה להפסיק, ועליו להתמקד במיוחד בתחושות הארוטיות ולא לשים לב אליה על מנת לנטרל קונפליקטים וחרדות כתוצאה מהתגובה שלו לדאגה שלה. רצוי שהמחשבות שלו לא יפריע ולכן אין צורך לתת למחשבות לא רלבנטיות להסיט אותו מהתחושות הארוטיות.
לאחר הפסקת הגירוי הגבר ישים לב שהתחושה נעלמת בתוך מספר שניות אבל לפני שהזקפה נעלמת תחדש האישה את הגירוי עד שהגבר יבקש שוב להפסיק.
חוזרים על התהליך פעמיים עד שלוש לפני שהמטופל ממשיך לאורגזמה (כלומר השפיכה נעשית בפעם הרביעית).
בשום נקודה בתהליך אסור שהגבר ינסה לכפות שליטה מודעת על האורגזמה והדבר היחידי שהוא עושה בפועל זה להפסיק את הגירוי בזמן.
לאחר מספר תרגולים כאלו (בימים שונים) וכאשר מגיעים לכך שהגבר מסוגל לזהות את התחושות האינטנסיביות שקורות בדיוק לפני האורגזמה ואז להפסיק את האישה בזמן. מבצעים את התרגיל אך הפעם מורחים וזלין על הפין. הדבר מחקה את הרטיבות הקיימת בנרתיק של האישה, ומגביר את הגירוי.
אחרי 3 עד 6 סדרות ללא חדירה כשכל פעם השפיכה היא רק בפעם הרביעית, ניתן כבר להרגיש בשיפור השליטה אצל הגבר. בדרך כלל האורגזמה בעזרת הטכניקה הזו היא מלאה וחזקה יותר.

בשלב הבא הזוג יקיים יחסיי מין; החדירה תתבצע בתנוחה בה האישה למעלה וידיו של הגבר על הירכיים שלה. (ראה תנוחות בהן האישה למעלה). היא מורידה את עצמה על איברו הזקוף, ומחכה לסימן ממנו להתחיל בגירוי. מומלץ להמתין 15 עד 30 שניות בהן אף אחד מבני הזוג לא זז ורק אז להתחיל. הגבר שוכב בשקט תוך שהוא מדריך את תנועות האישה בעזרת הידיים שלו. גם במצב זה הזוג משתמש בטכניקת "התחל הפסק". רגע לפני האורגזמה הגברית הגבר יסמן לאישה והיא תפסיק את התנועות על שהתחושה תעלם ואז מתחילים שוב לנוע. וגם בתרגילים אלו ממשיכים לאורגזמה רק בפעם הרביעית.

אחרי שהזוג הגיע לשליטה מלאה בתנוחה זו הם עוברים לתנוחה צידית (זה בצד זה) וגם בה חוזרים על הטכניקה. ורק אחרי שליטה בשלב זה ניתן לעבור לתנוחה בה הגבר למעלה. הסיבה שלא מתחילים בתנוחה זו היא שזו התנוחה שבה הגבר הכי מגורה ולכן קשה לו לשלוט על האורגזמה. לאחר השגת שליטה בתנוחה זו על הזוג לחזור על התרגיל לפחות פעם בשבועיים ולשים דגש על כך שהגבר יתמקד בתחושות המיניות שלו בזמן יחסי המין.

בכל משך הטיפול הזוג צריך לקבוע "מועדי שיחה" בהם בני הזוג מדברים על הטיפול ומעלים את החששות והתגובות שלהם. שיחות אלו חשובות כדי להוציא חרדות והתנגדויות שעלולות לעלות בזמן הטיפול.

טכניקה טיפול נוספת היא שיטת הלחיצה (SQUEEZ) שמסייעת להתנות מחדש את רפלקס השפיכה. האישה מניחה את אגודלה על הפרנולום של הפין (ראו איור), ומניחה את האצבע והאמה מעל לרכס העטרה מצדו השני של הפין. היא מפעילה לחץ יציב מלפנים ומאחור, לעולם לא מצד לצד.
חשוב שהאישה תקפיד לגעת בפין בכריות אצבעותיה, ותימנע מלצבוט אותו או לשרוט אותו בציפורניה. מסיבות שאינן ידועות, שיטת הלחיצה מפחיתה את תחושת הצורך הדחוף לשפוך (היא גם יכולה לגרום לאובדן זמני וחלקי של הזיקפה). אולם אין להשתמש בה ברגע של סף השפיכה, לכן מומלץ להתחיל בה בשלבים המוקדמים של המשחק הוגינאלי, ולהמשיך לסירוגין בכל כמה דקות. עוצמת הלחיצה צריכה להיות ביחס ישר למידת הזיקפה.
CENTER

הלחיצה, כדי שהמגע המיני לא יופרע על ידי שינויי תנוחות כדאי להפעיל את הלחיצה. טכניקת "הלחיצה הבאסילארית" מודגמת באיור. הלחיצה יכולה להעשות גם על ידי האישה וגם על ידי הגבר. חשוב לזכור לעולם לא ללחוץ מצד לצד רק מהחזית לאחור (כמסומן בחצים).

רצוי לזכור שלפעמים הליקויים המיניים מלווים בפחדים וחרדות, הדרך הטובה ביותר להתגבר אליהם היא לדבר. בני הזוג חייבים להיות נינוחים על מנת לעלות בעיות ולעבוד כצוות על המטרה המשותפת – הזוגיות.

במהלך התרגול ודאי יקרו מספר מקרים בהם האישה לא תגיע לאורגזמה.
אל תפנו את תשומת הלב מהטיפול על מנת לטפל בבעיה החדשה שנוצרה.
לאחר שהגבר ישיג שליטה שניכם תרגישו יותר טוב לגבי קיום יחסי מין, ולכן כדאי להשקיע את הזמן והאנרגיה הדרושים ולא לוותר.