מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: קלסטראים
משפחה: קלסטריים
סוג: Catha
מין: קאת
שם מדעי
Catha edulis
קאת (בערבית قات 'קאת', השם המדעי: Catha edulis) — צמח ממשפחת הקלסטריים שעליו משמשים ללעיסה, בין השאר לשם מיצוי החומרים הפעילים בעלים, קאתין וקאתינון, המשפיעים על מצב הרוח. בישראל הצמח מכונה לרוב בשם גת [1].

מקור השם הוא בערבית قات, תעתיק מדויק: קאת. בחלק מהדיאלקטים של הערבית המדוברת, בעיקר במרכז וצפון תימן כמו באיזור צנעא, צעדה ודמאר נהגית הקו"ף הנחצית כ גימ"ל פוצצת, ומכאן ההגייה הרווחת גת. החומר הפעיל בצמח וכן שמו המדעי מקורם בשם הערבי – קאת.
בקרן אפריקה באתיופיה ובסומליה הוא נקרא צ'את, במזרח אפריקה – מירה, באוגנדה – מוסיטאט ובסוואהילית – מלונגה. שמות נוספים באפריקה ובאסיה: Tohat, Catha, Gat, Ciad, Tschat, Mustsawari.
לדעת הרב יצחק רצאבי הקאת מצוי בסיפור אברהם אבינו, שכן את הפסוק "ויבקע עצי עולה" המובא בבראשית כ"ב ג' מתרגם התנא יונתן בן עוזיאל בלשון הזו "וקטע קיסין "דקיתא" ותאנתא ודקלא דחזיין לעלתא". על פי אחד מחכמי תימן שכתב את פירוש המרגלית על מדרש הגדול בשנת 1580, הקאת הוא ה"קניא" שנזכר במסכת ברכות דף נ"ו ע"ב, הוי אומר שהקאת היה מוכר ובשימוש גם בתקופת התלמוד.

ישנם שני זנים עיקריים של קאת: האדום והלבן. שיח הקאת הוא ירוק-עד ועשוי להגיע לגובה של 3 מטר. הצמח דורש השקיה מרובה וכמעט ואינו פגיע למזיקים ולמחלות, למעט קימחון. תפוצתו המקורית של הצמח היא במזרח אפריקה (אתיופיה) ובחצי האי ערב (בעיקר בתימן ועומן).

לעיסת עלי הצמח נחשבת במדינות רבות כפעילות חברתית ונלווית לרוב למסיבות רעים או למפגשי אחר הצהרים או ערב. נהוג ללעוס ("לכזן". והמסיבה – "תכזינה". משקל המלה 'תכזינה' נהג, ככל הנראה, רק בישראל) את העלים הצעירים בזה אחר זה, וכל עלה המוכנס לפה יוצר אט אט בליטה בצד הפה שבו נלעס הקאת, בליטה ההולכת ותופחת על פי אורך זמן הישיבה. המיץ המר ממוצה אט אט תוך כדי הלעיסה, שיכולה להימשך עד מספר שעות. בדומה ללעיסת עלי טבק או קוקה, גם עלי הקאת מוצאים את דרכם החוצה מן הפה ולא נבלעים.
עלי הקאת, בעיקר העלים הצעירים, מכילים את החומרים הפעילים קאתין (Cathine) וקאתינון (Cathinone), אלקלואידים הקרובים למשפחת האמפטמינים ונחשבים לסמים פסיכואקטיביים. השפעת החומרים הפעילים משתנה על פי אורך זמן צריכת הקאת, והיא גם משתנה מלועס ללועס. יש מי שחשים בשעת הלעיסה תחושה של עליזות ושמחה, ויש מי שצריכת הקאת גורמת לו לתחושת אופוריה קלה, התרגשות, עירנות מוגברת, כושר ריכוז, ביטחון עצמי, ידידותיות, שביעות רצון, זרימת רעיונות למוח ועידוד הדיבור.
הקאת נחשב כסם אסור בארצות הברית, בגרמניה, בחלק ממדינות אירופה ובמצרים. הוא מותר לשימוש בישראל, בבריטניה ובחלק ממדינות ערב.
ישיבות לעיסה של עלי הקאת גורמות לנזק כלכלי בתימן, ולכן נעשו ניסיונות נואשים מטעם הממשל להניא את האזרחים לצמצם את הרגלם זה. רוב תימן מושבתת כל שעות אחר הצהרים, בשל הנוהג לשבת וללעוס קאת בחברותא. התופעה הפכה למכת-מדינה המעכבת נסיונות פיתוח ומודרניזציה של תימן [2].